פריחת הסקסופונים של הספלול

מי שזוכר את ימיו של ביל קלינטון, בטח זוכר שחוץ מהמותג הלא מחמיא על פרשת מוניקה לוינסקי, היה לו מותג נוסף, וזה הנגינה בסקסופון שנהפכה לסמלו המסחרי –ויש שיטענו אשר ישנה משפחה של צמחים שזהו גם סימלה.

אחד הדברים המופלאים בבוטניקה, זהו העושר העצום של פרחים בצורות שונות – יש כאלה שנפתחים לשמיים כמו חמנייה, לעומת אלו שמורידים את "הראש" כמו הרקפת.  יש כאלה בצורת פעמון עדין (כפעמונית) ויש כאלה שמעולם לא היה להם השימוש בפרחים, כדוגמת השרכים... אבל מה שכן, אין ספק שיש כמה פרחים שהלכו רחוק עם עיצוב הפרח, כמו אצל משפחת הספלוליים. קבוצה מיוחדת במינה של צמחים מטפסים, אשר פרחיהם נראים כמו ספלים קטנים או מקטרות. שמם בעבר היה "אוזניה" (על שום הדימיון לאפרכסת של אוזן), אבל הוחלף עם הזמן. כיום, אחד הכינויים שדבקו בהם בבארץ הוא "מטפס הסקסופונים", על שום הגבעול שמטפס על עצים ושיחים וממכסה אותם בפריחה שנראת כמו "סקסופונים קטנים" .

אם כבר הזכרנו את גלגול שמם, אז כדאי להתעכב רגע גם על שם המשפחה בלטינית: Aristolochiaceae. פירוש המילה המפחידה הזאת, מורכבת מחיבור המילים "aristos" – הטוב ביותר והמילה "lochia" – לידה. הצירוף הזה לא מפתיע, לאור השימוש העממי שנעשה בעבר בצמח להקלה בלידה (פרה-אפידורל?) או לצורך הפלה למטרות רפואיות.

כאשר בוחנים את הפרח מקרוב, ניתן לראות עוד תופעה מעניינת. סביב חלל הכניסה, ישנן שערות רבות וצפופות אשר פונות כלפי פנים ומטרתן לעזור בהאבקה. 

ספלול מטפס, מכללת אורנים

בניגוד לפרחים שמציעים צוף או אבקה לחרקים שבאים להאביק אותם, הספלוליים מפרישים ריח דוחה כבשר רקוב. הריח היחודי, אשר מושך חזק זבובים, מוביל אותם על שפת הפרח ומשם לתוך החלל הפנימי. כאשר הבינו את התרמית, נהיה מאוחר מדי... רק כאשר יעבור זמן מסויים שבו הזבוב ישתולל מספיק באותו חלל והפרח יעבור האבקה, ההשערות ינשרו והזבוב יוכל לצאת לחופשי. מה שמעניין, שנצפו זבובים שלאחר שנפלו למלכודת וטעמו את טעם החופש, נפלו מיד לאחר מכן לאותה מלכודת בשנית.

בגן הבוטני שבאורנים תוכלו לפגוש את הספלול המטפס (שעד לא מזמן נקרא "ספלול החורש"; בלטינית Aristolochia sempervirens). בכללי נציגי המשפחה נדירים יחסית וגם את הספלול המטפס לא מוצאים הרבה, אבל מעניין שדווקא בקריית טבעון הוא השתרש טוב ואפילו בגינות משחקים אפשר להבין בו מטפס על שיחים. (את שאר נציגי המשפחה, תוכלו למצוא באתר צמחיית ישראל ברשת)

ואם כבר בחבר'ה נדירים התחלנו לדון, אז ישנו פרפר מיוחד ונדיר שמעוף גליל מערבי. שמו צבעוני קשוט ואת ביציו הוא מטיל על הספלול. לתופעה הזאת, קוראים "צמח פונדקאי", מכיוון שצאצאיו של הפרפר (הזחלים) יסעדו מהצמח כדאי לגדול. בספלול ישנם חומרים רעילים אשר נקלטים על ידי הזחלים ומשמשים עבור חומרי הגנה. (כדוגמת הזנב סנונית והפיגם) 

אז בפעם הבא שתעברו באזור, את ביל קלינטון כנראה לא תראו בגן – אבל את מותג הסקסופון של העולם הבוטני, דווקא כן. 

ספלול מטפס, מכללת אורנים

את הספלול המטפס ועוד צמחים מושכי פרפרים, תוכלו למצוא בחלקת הפרפרים שבגן הבוטני באורנים. 


לקריאה נוספת 
"החי והצומח של ארץ-ישראל", כרך 10 – צמחים בעלי פרחים א', עמ' 39-40
אתר "צמח השדה", ספלול מטפס
עוז בן יהודה, אתר "פרפרי ארץ ישראל", צבעוני קשוט

הפיגם מצוי - כבר ידעו אבותינו שלכל צרה הוא רצוי

רבות הדרכים המוכרות להגנה מפני עין הרע, החל ממנהגים כדוגמת האיסור להביט במראה שבורה ועד לשוק המזכרות הפורח של עיטורי חמסה וקמעות מקובלים. עם זאת, מעטים הצמחים ששמם נקשר בכזאת אדיקות לעניין, כמו שיח פיגם המצוי (ובהגדרה הבוטנית, הוא מוגדר כבן-שיח, שיח קטן)

צילם: יואב שרעבי, נחל עמוד

אצל עולי ארצות ערב ובפרט ביהדות תימן, הצמח מאוד נפוץ בגינות ובעציצים. נהוג בו השימוש כבושם בטקס ההבדלה בצאת שבת ונשיאתו בזמן החתונה על החתן והכלה נגד עין הרע.  כמו כן, לפי זקני העדה, מדובר בצמח שיש בכוחו לשמור על הבית ולהרחיק "מרעין בישין" כעקרבים, עכבישים ונחשים. מעבר לכך, טיפות מחליטת הצמח הינה דרך מקובלת לטיפול בדלקות עיניים.

בהמשך לכך, יש סברה שהמושג הלטיני Paganus שמשמעותו עבודת אלילים (פאגני), התפתח כנראה משיבוש שמו של הפיגם, בגלל שהיה נפוץ מאוד בטקסים פולחניים.

למרות שהפיגם פחות נהוג בבישול, הוא צמח תבלין קלאסי שגדל בר באזור שהחורש אינו צפוף או בשטחים פתוחים כשדות לא מעובדים. 

ריחו של הפיגם, הוא תוצר של שמן אתרי חריף שמצוי בכל גוף הצמח – שמן זה, הוא שמן נדיף שיוצר את הטעם החריף ובכך מגן עליו פגיעה של חרקים ואוכלי עשב. עם זאת, פריחתו הצהובה ושופעת הצוף מושכת אליו שפע של מאביקים כמו דבורים וזבובים.

 למרות שכמעט ואין מי שיאכל אותו, ישנו פרפר מסויים (שניתן כעת למצוא את זחליו בגן הבוטני) ואחד מהיפים בארץ, ששמו נקשר לפיגם בקשר בלתי ינתק וזה הזנב סנונית נאה.

לאחר ההזדווגות, הנקבה מטילה ביצים כדוריות על הפיגם. לאחר הבקיעה, יוצא זחל שחור באורך 3 מ"מ שמתחיל לאכול את העלים. ככל שגדל, צבעו השחור מתחלף לירוק מבריק שמנוקד בשחור וכתום – שילוב מעניין של צבע הסוואה עם אזהרה. 

אחת התופעות הייחודיות והמעניינות אצל זחלי הזנב סנונית, זוהי יכולת ההגנה שלהם. כאשר מציקים להם, הם שולפים מעיין "קרניים" כתומות מאחורי הראש ומתיזים מהם חומר דוחה שמופק מהפיגם אשר מימנו הם ניזונים.  

מעבר לשימוש הכימי שזחל הזנב סנונית עושה בו להגנה, שימוש מופרז בפיגם עלול לגרום להרעלות, הזיות ותופעות של אלרגיה חריפה. כמו כן, הוא אינו מומלץ לנשים בהריון בגלל חשש להפלה. מעבר לכך, שמו הלטיני של הפיגם (ומעניין שאף במקורות יהודיים) הוא Ruta  ומכאן התקבל גם שם החומר פעיל בתוכו - הרוטין (Rutin), שממריץ את זרימת הדם ומעורר הפרשת שתן.

(ואם עוד לא ראיתם בקיעה מהגולם של זנב סנונית, אתם מוזמנים לצפות כאן)

ולקינוח, אם הילד חזר מהגן רדוף כינים, ממומלץ במקלחת לחפוף עם חליטת פיגם ע"י בישול ביחס של חופן עלים לליטר. כמו כן, חתיכת גבעול מעל האוזן, יכולה גם לעזור.  

את הפיגם ועוד צמחי כישוף, תוכלו למצוא בחלקת צמחי המכשפות בגן הבוטני שבאורנים.

מבט מקרוב על פרח של פיגם מצוי - צילמה: רותי טלמור

לקריאה נוספת

ניסים קריספיל, ילקוט הצמחים (1987), עמוד 1032-1054
פנינה טל, צמחי-מרפא (1981), עמוד 186-187
דובי בנימיני, מדריך הפרפרים בישראל (2010), עמוד 66